לטרק הזה יצאנו עם ענוה, שאותה פגשנו בבוליביה בטרק קרחון הדרומי דרך שאול, ושני חברים שלה יניב וטל.
יצאנו לטרק עם מפה יחסית מצ'וקמקת שכל קו גובה בה הוא 200 מטר. (ספוילר-אולי בגלל זה לא שמנו לב ולא היינו מודעים לתוך מה הכנסנו את עצמנו.)
הטרק התחיל בשלושה ימים של הליכה לצ'וקיקראו- עיר אינקה פחות מתויירת ומטויילת שהדרך היחידה להגיע אליה היא ללכת ברגל.
משם הלכנו עוד יום הליכה לכפר קטן שמשם אפשר לתפוס טרמפים לתחילת המסע למאצ'ו פיצ'ו (נגיע למאצ'ו פיצ'ו בהמשך).
בכל אופן התחלנו ללכת עם כל הציוד על הגב והיום הראשון היה בסדר, ירידה ארוכה של מעל 1000 מטר גובה למטה לתוך נחל גדול שמפריד בינינו לבין היום הבא-עליה שראינו עוד ביום הראשון המתפתלת על ההר מולנו.
תכננו להגיע לעליה הזו ביום הראשון אך ככל שהתקדם היום הבנו שלא נגיע אליה והקמנו מחנה ליד הנחל.
ביום למחרת חצינו את הגשר הגדול והתחלנו לעלות. בהתחלה הייתה עלייה בסדר גמור, מתונה יחסית, עוד לא עלה החום ועוד לא קלטנו מה באמת האורך של העליה.
כל אחד עלה בקצב שלו ולא עצרנו הרבה, אחרי עצירת האמצע העליה התחילה להיות תלולה יותר והיה נראה שהיא פשוט לא נגמרת.
לאט לאט איבדנו את הסבלנות לעליה. כבר כמה שעות שאנחנו עולים והעליה פשוט לא נגמרת- עוד פיתול ועוד פיתול ולא רואים את הסוף, כל שני פיתולים מישהו אחר התיישב ולא הסכים להמשיך בלי עוגיה. בסופו של דבר, אחרי יותר מ1500 מטר עליה, הגענו לתצפית יפה על ההרים סביבנו וקרסנו על התיקים.
הכנו ארוחת צהריים ונחנו במשך שעתיים. המשכנו לתוך כפר קטן וחיפשנו בנרות מישהו שישכיר לנו פרדות משא לתיקים הגדולים לימים הבאים- בשלב הזה כבר הבנו שהטרק הזה רק הולך ונהיה קשר יותר.
מצאנו משפחה שיש לה חמורים להשכרה, ניסינו להתמקח איתם קצת אבל הבנו שהם שיכורים ואין מה לעשות עסקים עם שיכורים, אז המשכנו במחשבה שבהמשך בטוח נמצא חמורים לפני העליה ביום האחרון. באותו ערב ישנו מתחת לצ'וקיקיראו וביום למחרת טיפסנו עוד קצת בגובה עד תצפית מדהימה על העיר. זאת הייתה העיר האחרונה של האינקה שנפלה או ננטשה. העיר עצמה מאוד מטופחת וראו שעשו כאן הרבה שחזור ולא השאירו אותה כמו שהייתה.
ובכל זאת, למרות שלא היה לנו עוד למה להשוות, נהננו מכך שהיא הייתה כמעט ריקה מתיירים. הדבר הכי מעניין בעיר הזו אלו הטרסות שבנו האינקה לשימוש העיר.
ירדנו לכל אורכם בלי באמת לראות אותם עד שהגענו לתצפית מול הטרסות עצמם.
מולנו ראינו שעל החלק הפנימי של הטרסות האינקה "ציירו בבנייה" משפחות של לאמות (כנראה פשוט לקישוט) - זה היה מחזה די מרהיב.
בהמשך היום בדרך שוב פעם למטה לנחל אחר מצאנו טרסות עוד יותר מרשימות- גדולות ובעלת תעלה מרכזית של מים נקיים זורמים באמצע. לא יכולנו לסרב לנוף הזה והתיישבנו שם למרק של אמצע יום מתיש לפני שהמשכנו ללינה ליד הנחל. בירידה התנשאה מולנו העליה שמחכה לנו ביום למחרת- עלייה של 2250 מטר!! כמובן שלא מצאנו חמורים ולא היו לנו כל כך הרבה ברירות- או לחזור אחורה לירידות והעליות שכבר עשינו או להמשיך קדימה לעליה המשוגעת הזו. ובלי פחד והיסוס בחרנו להמשיך קדימה. קמנו בבוקר מוקדם והתחלנו ללכת, קצת חוששים כמובן.
כולנו הסכמנו שיותר משהעליה היתה קשה פיזית היא היתה יותר קשה מנטלית- שעות של עליה ללא הפסקה, בלי מישור ובלי ירידה.
אחרי 7 שעות עליה מאיה וענוה היו על סף ייאוש כמעט רצינו להוריד את התיק ולהגיד "לא עולות יותר, ישנים פה".
משום מקום מאחורינו הגיעו פרדות ומשפחה! דיברנו איתם שיקחו רק חלק מהתיקים בעד תשלום יחסית יקר אבל עדיין מתקבל על הדעת. (כנראה שהיינו משלמים להם הרבה בשלב הזה של הייאוש, אבל כל העניין עלה כמה עשרות שקלים.)
הם לקחו שלושה תיקים ורצו קדימה עד לסוף העליה. אייל ויניב המשיכו עם התיקים עליהם.
היה לנו עוד שעתיים וחצי של עלייה ללא תיקים עד שהגענו לפס! בסך הכל 9 וחצי שעות של עלייה. בסופו של דבר הגענו בקושי עומדים על הרגליים אבל די מרוצים מעצמנו שהצלחנו,הגענו והעלייה מאחורינו.
לפס הגענו בדיוק בזמן- העננים התפזרו ולעינינו נגלו כל הפסגות המושלגות מסביבנו שלא ידענו על קיומם בכלל והשיא היה קונדור (עוף דורס גדול) שדאה ממש לידנו.
כנראה שבלי הפרדות באותו יום היינו ישנים על הפסגה כבר ללא כוח או אור יום כדי להמשיך.
למזלנו הירידה לכפר הייתה בסך הכל עוד שעה וחצי אז המשכנו לרדת במטרה לישון בכפר ובבוקר שלמחרת כבר להמשיך באמצעי תחבורה שהוא מהיר יותר מהרגליים שלנו לכיוון המאצ'ו פיצ'ו.
הגענו לכפר ומצאנו קיוסק קטן שמוכר דברים מפנקים- עוגיות,ירקות ופסטה! אז באותו ערב בישלנו ארוחה עצומה של פסטה ברוטב עגבניות והרגשנו כמו מלכים.
הטרק הכי קשה שעשינו בחיינו, מאחורינו! כל מה שנשאר לנו הוא להגיע למאצ'ו פיצ'ו.
בבוקר יצאנו בוואן היחיד שיש בכפר לכיוון סנטה טרזה שמשם אפשר להגיע לAguas Calientes- הכפר שלמרגלות המאצ'ו פיצ'ו.
הגענו לסנטה טרזה, התפנקנו על ארוחה מקומית טעימה וביררנו על דרכי הגעה לאגוואס קליאנטס. מסתבר שהדרך היחידה היא לקחת וואן לנקודה שבה יש תחנת רכבת עשר קילומטר מאגוואס קליאנטאס. לעיר עצמה אין אוטובוס ולכן הדרכים היחידות הן או לשלם 30 דולר על נסיעה של 20 דקות ברכבת או ללכת ברגל עשר קילומטר עד הכפר.
כמובן שהלכנו ברגל כהמשך לטרק שלנו. הכיף היה שאחרי ארבעה ימים של עליות וירידות של מעל 1500 מטר ושהמישור היחיד היה כשחצינו נחל בגשר תלוי יכולנו ללכת עכשיו 10 קילומטר במישור! לקראת חשיכה הגענו סוף סוף לעיירה המגניבה והיקרה הזו. הזמנו כרטיסים למאצ'ו פיצ'ו המפורסם ליום למחרת.
בסך הכל התלבטנו הרבה אם להגיע לכאן או לא. המאצ'ו פיצ'ו כל כך מדובר ומפורסם בעולם בעקבות הזכייה שלו ב2007 כאחד משבעת פלאי תבל והוא נהיה ממוסחר, יקר ומאד תיירותי.
בסופו של דבר החלטנו לא לוותר על האייקון הזה של פרו ובבוקר למחרת עלינו קצת יותר מ1700 מדרגות לעיר.
הצטרפנו לקבוצה עם מדריך והקשבנו לכל מילה שלו (אייל כבר ידע הרבה אחרי מחקר מעמיק בנושא באינטרנט בערב הקודם כך שיכולנו גם להיות ביקורתיים למידע שהמדריך סיפק). רבים קוראים לעיר "העיר האבודה" והבחור האמריקאי שמצא את העיר בשנת 1911 (בריגנגהיים) באמת חיפש את העיר אבודה שלפי האגדה מוחבא שם אוצר גדול.
הוא הגיע למקומיים שחיו בתחתית ההר וידעו שקיימת איזושהי עיר נטושה למעלה (הם השתמשו אפילו בטרסות הישנות לחקלאות) והם סיפרו לו על העיר. הוא הגיע למאצ'ו פיצ'ו וחשב שזאת העיר האבודה. העיר עצמה בעיקר כל כך מפורסמת וזכתה באחד משבעת פלאי תבל בעיקר בגלל הארכיטקטורה המאוד מתקדמת לזמנם ואפילו מתקדמת להיום (ללא שימוש בגלגל). וזה באמת ניכר לעין, בין אם בטרסות שנבנו על צוק, בולדרים שהצליחו להעביר ממקום למקום ללא גלגל וללא שימוש במתכת לסתת את האבנים שהם יתאימו בדיוק, הקירות נטועים כך ש400 שנה של רעידות אדמה לא השפיעו על היציבות וגשר עם שביל שנבנה על צוק של 90 מעלות. אין ספק שהעיר הייתה מרשימה מאד. (אך ללא ספק לא העיר האבודה, אלא עיר מפלט של האינקה-האצולה) ושמחנו שלקחנו את כל היום לסייר בה כך שאחרי הצהריים כל העיר כמעט התרוקנה מתיירים. ביום למחרת הלכנו את כל העשר קילומטר חזרה על המסילת רכבת ונסענו לקוסקו.
אין ספק שזה היה אחד הטרקים היותר קשים בדרום אמריקה אך גם אחד מאד מספק.
כאן נגמר החלק שלנו בקוסקו,
מקוסקו המשכנו לכיוון האזור החופי של פרו ואז להוראז, על כך ועוד בהמשך!
תמונות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה