אחרי חודש וחצי בפרו עברנו דרך המעבר גבול של פרו לאקוודור! אקוודור היא ארץ יפיפייה ומאד מגוונת- הג'ונגלים במזרח, רכס האנדים במרכזה ורצועת החוף הפאפסיפי במערב השופעת בחופים מדהימים. וכל זאת בלי להזכיר את איי הגלפאגוס המרשימים בכמות החיות שניתן לראות שם, שגם הם חלק מאקוודור, אמנם לא גאוגראפית אבל מוניציפלית. אז התחלנו את הסיבוב שלנו באקוודור בבאניוס:
באניוס הגענו לאקוודור! טיפה מחוץ לעונה אז עם הרבה גשם אבל אין ספק שזו מדינה שכיף להגיע אליה. האנשים נחמדים! נחמדים כל כך עד כדי שהרכבים עוצרים לך ברחוב כדי שתחצה את הכביש (בכלל לא מובן מאליו בדרום אמריקה), תמיד עוזרים לך בכיוונים ועם כל השאלות הרבות שיש לנו. הגענו ישירות ממנקורה (עיירת חוף בפרו שהתנסינו ונכווינו (תרתי משמע) בה בגלישת גלים) לעיירה הנחמדה הזו בואכה ליערות העננים של אקוודור הנקראת באניוס. באניוס נמצאת בעמק ממש מתחת להר הגעש הפעיל לחלוטין טונגוראווה (Tungurahua באנגלית / טונגוראווה בעברית) - הוא עד כדי כך פעיל שרצינו ללכת לטרק קצר לרפוחיו שנמצא על ההר והוא סגור עקב פעילות געשית של ההר בזמן האחרון! אז הסתפקנו בעליה לתצפית על ההר ולהתנדנד על "נדנדת סוף העולם" מול התצפית. חוץ מזה שכרנו אופניים ליום שלם של רכיבה לאורך"דרך המפלים". היה פשוט כיף להיות בעיירה הזו- לכל ארוחה קנינו פירות טריים שונים ומשונים שעולתם מחירים מגוחכים לעומת הארץ והכנו שייקים. גם ההוסטל שבו ישנו היה מדהים ושהו בו קבוצה גדולה (ורעשנית) של קוריאנים שאהבו לטעום מהאוכל שלנו בכל ארוחה והם נתנו לנו לטעום מהאוכל שלהם.
לטקונגה אחד הדברים המבאסים באקוודור זה שלטרקים כאן אי אפשר לצאת לבד (קשה להשיג מפות ומידע), ממש מכריחים אותך לקחת מדריך לכל מקום (ומבחינתם זה תמיד כולל שירות מלא, אחרת הם מעקמים גבה). הטרקים שקיימים עולים המון המון כסף וכמעט בלתי אפשרי לצאת אליהם עצמאית. הגענו לעיירה לטקונגה והסתפקנו בכמה טיולים יומיים: הראשון היה לאחד ההרי געש הפעילים הגבוהים ביותר בעולם- הקוטופקסי (קוטופקסי בעברית / Cotopaxi באנגלית). הוא בגובה 5897 מטר והוא מכוסה קרחון. לטפס עד לפסגתו זו כבר משימה לא פשוטה ובעיקר לא זולה אז עלינו עד הקרחון בלבד. בכללי באקוודור יש המון הרי געש, חלקם פעילים וחלקם פעילים פחות. הקוטופקסי היה היחיד שיצא לנו לראות מקרוב אבל בנסיעות בדרכים באקוודור צפינו בעוד כמה מרחוק. המזג האוויר היה מספיק טוב כדי שכל כמה זמן העננים התפזרו קצת ונוכל כמעט לראות עד פסגתו של ההר. הייתה לנו עליה של בערך 500 מטר מלאים ברוחות חזקות שכמעט העיפו אותנו, בשביל עלינו עם קבוצה נחמדה מכל העולם. אחרי הקוטופקסי שאליו יצאנו עם סוכנות החלטנו לטייל קצת עצמאית בכל זאת בלגונה בשם קילוטואה (Quilotoa באנגלית). לגונה מדהימה ומרשימה שנוצרה בתוך לוע של הר געש. התחלנו בלגונה והלכנו חצי יום לכפר קטנטן באמצע שום מקום שם ישנו לילה לפני שחזרנו ללטקונגה. בדרך התקיל אותנו מזג אוויר גשום אבל את הלגונה עצמה זכינו לראות במלוא הדרה. היופי הוא שממש רואים איך הר הגעש קרס לתוך עצמו ובתוך המכתש הזה נוצרה הלגונה.
מינדו אחרי לטקונגה המשכנו לקיטו- עיר הבירה של אקוודור. עיר וכמו בכל עיר יש מסעדות, הוסטלים, ובעיקר המון חנויות טיולים שכיף לטייל בהם, בנוסף לקיטו יש רכבל מדליק שעולה לרכס הקרוב ונותן מבט רחב על כל האיזור. מקיטו התכוונו להמשיך לכפר קטן עם עוד מיני טרק ללגונה אך בדרך שמענו על העיירה מינדו ואחרי שהסתקרנו כבר לא יכולנו לוותר עליה. השמועות מספרות שזה אחד המקומות הכי טובים בדרום אמריקה לצפות בציפורים מיוחדות וטרופיות, והרי ידוע שאנחנו מאד אוהבים ציפורים אז החלטנו לנסוע לעיירה וכאשר הגענו מיד קבענו לעצמנו סיור בוקר מוקדם לצפייה בציפורים ב"גינה האחורית" של מינדו. הלכנו על הסוכנות הראשונה שהיינו בה שנקראת Birds of Paradise Tours פשוט כי כבר פגשנו שם את המדריכה ששמה Sandra שדיברה אנגלית מדהימה וידעה כבר להסביר לנו שם על כל הציפורים שאפשר לראות באזור, היא נראתה ממש מקצועית ולא טעינו בהבחנה שלנו. היא צפרית מלידה וההתלהבות שלה סחפה אותנו איתה. הסיור התחיל ב5:00 בבוקר שבו הגענו לכיכר הראשית, בחושך של לפנות בוקר וחיכינו לה עד שהיא אספה אותנו עם רכב ולאחר נסיעה של עשר דקות הגענו ליערות הטרופיים של מינדו ומשם המשכנו ברגל. היו לה שתי משקפות לתת לנו והעיקר- טלסקופ אדיר שהעצים את כל החוויה. התחלנו ללכת ולדבר והיא סיפרה קצת על הכפר ועל המאמצים לשמור על השמורה (יותר מ70 אחוז מהשמורה חסומים למטיילים על מנת לשמור כמה שיותר על הבתוליות של המקום) והיא אפילו כתבה יחד עם אחיה ספר קטן על ציפורי מינדו שמספק את מעט מהמידע על הציפורים בסביבה, הספרון מיועד בעיקר למערכת החינוך באזור על מנת להביא את הנושא החשוב הזה לליבם של המקומיים עוד מילדות. כמובן שקנינו אותו (הכסף נתרם לפיתוח הנושא בתחום החינוך באיזור) וסימנו כל ציפור שראינו. כבר בתחילת הסיור מצאנו עץ אחד עם מגוון מטורף של ציפורים. למדריכה היו עיניים מאד חדות וכל כמה דקות היא הייתה מצביעה, צועקת את השם של הציפור, מציבה את הטלסקופ ומראה לנו משהו חדש. ההתלהבות שלה הייתה מדבקת והיה אפשר לראות כמה שהיא אוהבת את המקצוע הזה. המשכנו ככה על השביל כשכל כמה דקות היא עוצרת ומשמיעה קולות של ציפורים שונות או משמיעה מאייפוד קולות שונים כדי למשוך אלינו את המינים המיוחדים ואז עוצרת להראות לנו אותם עם הטלסקופ מרחוק. בהחלט היה סיור ממש מעניין ולמטה תוכלו לראות תמונות של הציפורים שראינו ואת השמות שלהם. אחרי הסיור הורידו אותנו בחוות פרפרים משגעת שגם משם צילמנו הרבה תמונות. סיימנו את היום עם עוגה וצפייה מהמרפסת של מסעדה מקומית בצופיות שונות שבאות לינוק מהמי סוכר שמשאירים להן בחוץ!