נתחיל מהשם- TORRES כמו TOWERS-מגדלים. וPAINE היא מילה של הילידים שחיו כאן, הם הגיעו וראו שהכל כחול-קרח, לגונות, אגמים, שלג וקראו לכל האזור כחול או בשפה שלהם PAINE!
התחלנו את הטורס דל פיינה! 7 ימים של מסלול מעגלי שבעצם עוקף את הטורסים, עולה על פס ג'ון גרדן המוכה רוחות וצופה בדרך על קרחון גריי, שלמעשה זה אותו קרחון שנפגוש בדרכנו בהמשך הידוע בשם "הקרחון המתנפץ" -Perito Morreno רק בחלק הדרומי שלו.
השביל הוביל אותנו לאורך לגונות, טיפס על כמה גבעות והפגיש אותנו עם הטורסים המפורסמים ביום האחרון במופע זריחה מרהיב!
לפני הטרק הלכנו לשמוע הרצאה בחינם על המסלול של הטורסים.
מעבר לכך שהיה מופע סטנד אפ אדיר מבחור אמריקאי שגר שם וצחק על כל המטיילים והמטרקים באשר הם, גם קיבלנו הרבה איומים- יהיה קפוא כל הזמןואתם תהיו רטובים כל הזמן - אז פשוט תתרגלו לזה מהיום הראשון.
תארזו את כל החפצים בתוך התיק בשקיות ניילון ששום דבר לא יירטב ובערב לפחות יהיה לכם נעים ויבש ועוד ועוד.
ארזנו את כל הציוד עם האוהל,השקשים,הבגדים החמים והאוכל לשבעה ימים ואת הכל עטפנו בשקיות ניילון כמו ילדים טובים.
אז כנראה שהבחור הגזים מאוד או שזו פטגוניה ולעולם אין לדעת מה המזג אוויר פה או שפשוט היה לנו מזל גדול, אבל בכל מקרה היה מזג אוויר מדהים כל הטיול; שמש וחם ולפעמים אפילו חם מדי.
המעילים שסחבנו 90 ק"מ על הגב נלבשו במשך שעה כשחיכינו לזריחה בטורוסים.
היום הראשון היה קליל יחסית, הגענו למחנה שנקרא Ceron, עוד סחבנו יין למחנה וישבנו עם שלושה אחים ישראלים שמטיילים ביחד.
היום השני היה כבר קשה יותר עם 30 קילומטר ב11 שעות, היינו צריכים להגיע למחנה שמתחת לפס-Pass כדי שהיום של הפס יהיה יחסית קל.
במחנה הזה פגשנו לשמחתנו מדריך טיולים מקומי! כבר דיברנו כמה פעמים על כמה נפלא זה יהיה לטייל עם מדריך רק כדי לשאול אותו את כל השאלות שמעניינות אותנו על האזור. אז התנפלנו עליו קצת בשאלות אבל פולו היה נחמד ואדיב וענה לנו על הכל בסבלנות. הוא סיפר שאחת הסיבות שהמזג אוויר כאן כל כך משוגע ושהשמש כל כך חזקה (נשרפים כאן גם כשהשמש מתחבאת מאחורי העננים) היא שאנחנו ממש מתחת לחור באוזון! גם שאלנו אותו על הקרחונים והוא סיפר לנו שזה שריד מתקופות קרח קודמות בכדור הארץ. על המסלע הוא אמר שהכל כאן סלעים מטמורפים, אם זה סלע גרניט שעבר התמרה או בזלת.
בעלי החיים שיש באזור הם פומות שיצא לו לראות יחסית הרבה אז הם אוכלוסיה יחסית יציבה, שועלים וארנבות שיצא לנו לראות.
הרבה ציפורים וביניהם המפורסמים של האזור- דורסים בשם קונדורים!
ביום שאחרי הפס המפורסם הלכנו לאורך הקרחון וזכינו לראות אותו מכמה זוויות שונות.
התחלנו את הבוקר מוקדם כי הפחידו אותנו על יום מאתגר וככה יצא לנו לראות את כל הקרחון לאט לאט מקבל עוד אור מהשמש והשמיים נצבעו בכל הצבעים.
הבוקר המאתגר כלל שלושה מפלים שהיה צריך לעקוף. כל פעם יורדים לואדי בסולם ארוך ורעוע ועולים בצד השני בסולם עוד יותר ארוך ורעוע, מפחיד קצת אבל מפחיד טוב שמזרים אדרנלין לגוף וגורם לך ליהנות מכל רגע.
בואדי השלישי שהיינו צריכים לחצות כבר היה גשר ארוך שנמתח לאורך כל הואדי ונהנינו ממנו מאד, ואז כשפגשנו מטיילים בדרך שהגשר עוד לפניהם סיפרנו להם על הפתעת הגשר המצופה להם בהמשך המסלול, הראשון שעבר היה בחור יחסית מבוגר שאמר לאייל כן כן אני יודע והמשיך בדרכו ותהינו לעצמנו איך הוא יודע? השנייה הייתה אשתו שעברה אותנו כמה דקות אחריו וסיפרנו על הגשר אז היא אומרת לנו אה כן בעלי שפגשתם לפני רגע תכנן אותו!
אנחנו עכשיו בדרכנו לתכנן את הגשר הבא שיחצה את הואדי השני כדי שלא יצטרכו שוב לעלות ולרדת.
ובאמת בהמשך הדרך פגשנו עוד מתנדבים שעוזרים לתכנן ולהביא ציוד לגשר הבא שיבנה!
באותו לילה ישנו במחנה איטליאנו ופגשנו מתנדב ישראלי בפארק! מסתבר שאחרי השריפה שנגרמה על ידי ישראלי ב2011 בפארק הלאומי שגרירות ישראל ושגרירות צ'ילה הגיעו להסכם, ישראל תשלח מתנדבים לפארק במשך כמה שנים כדי שהישראלי ההוא לא ילך לכלא וגם כדי לנסות לשפר את תדמית המטייל הישראלי בפארק.
וגם קצת לנסות ללמד ישראלים איך לטייל בצורה שלא פוגעת בטבע.
כמובן שמבחינת אותם מתדבנים זו חוויה אדירה, הוא סיפר לנו שהוא מתנדב במשך חודש וניתנת לו האפשרות ללכת ולטייל ברחבי הפארק לאורכו ולרוחבו.
במשך אותו לילה שמענו מפולות שלגים מההרים שמעל החניון לילה ובבוקר עלינו בציפייה לראות קצת שלג נופל במו עינינו אך לא ראינו הרבה חוץ מתצפית יפה.
באותו יום התקדמו קצת כי לא היה מקום בחניון לילה המפורסם ששוכן תחת הטורוסים.
כך יומיים למחרת הגענו לאותו מחנה שממנו לוקח 45 דקות להגיע לתצפית על העמודים האיתנים.
כמובן שקמנו לזריחה באותו בוקר, הלכנו בחושך עם פנס וכבר מההתחלה ראינו שכוכבים אין מה שאומר שכנראה מעונן ולא בטוח שנראה יותר מדי.
אכן הגענו לתצפית ולא רק שהעמודים שכנו בערפל גם ירד גשם, התכסנו בשקי שינה ומעילי גשם וחיכינו למשהו שיקרה... המשהו הזה לא קרה ובינתיים רק נהיה יותר ויותר אור ועדיין העמודים בערפל, זריחה שמאירה על העמודים בטח שאין אז החלטנו לקפל ולרדת למטה.
בדיוק כשהסתובבנו להתחיל לרדת השמש עלתה מבין העננים ושלחה קרניים שלא רק האירו חלק מהטורוסים אלא גם יצרו שתי קשתות שנפרשו מולם!
זו הייתה בין הזריחות הכי יפות שראינו והיופי הוא ההפתעה! -באנו לוותר, לרדת, להגיד ניסינו ולא הצלחנו אבל זכינו לא רק בטורוסים מוארים אלא גם בזריחה יפיפייה וקשתות מרהיבות.
וכך סיימנו את טרק הטורוסים- שבעה ימים, קרחון שלישי בגודלו בעולם, ארבעה עמודי טורוסים, שתי קשתות והמון אנשים מיוחדים בדרך.
בנוסף פתחנו עמוד תמונות חדש ושלישי!
מאיה ואייל יקירנו , כייף ! ממש הנופים עוצרי נשימה, האנשים מסבירי פנים באמצע הדרך נותן תחושה שהנה גם בסוף העולם ניתן לשאול שאלה האוויר והמים נקיים צחים לבנים כשלג בכל תמונה יש תחושה של "גן עדן ממש סוף העולם". אפילו מזג האוויר האיר לכם פנים לפחות ברוב הימים. מה עוד אפשר ...לבקש ?.המעניין הוא שבמקומות כאלה מכירים אנשים והתרבויות שאפשר לשתות יין מקרטון לשמוע טיפים ולתת טיפים זאת תחושה נפלאה מדהים שאפשר לראות חיות אמתיות קרובות למגע יד בדיוק כמו בספרים ובתמונות מעולם החיות חוויה מרגשת ... נפל לי האסימון שהפסדתי את הרכבת במרוץ החיים ויש לי אתכם להעביר תחושות וחויות, גאה בכם אני מבינה שסוג טיול שכזה צריך תכנון לוגיסטיקה וזוגיות טובה והמון אהבה!! כייף לקרוא לראות תמונות מחייכים, מאושרים מאיה יפיפיה. המשיכו לכתוב כתיבה של סופרים תהינו ושימרו על עצמכם אוהבים רינה וגדעון.
השבמחק