עברנו את הגבול מצפון אקוודור (עיירה שנקראת טולקן) לדרום קולומביה (עיירה שנקראת איפאליס) מיד לאחר הנחיתה בגאוויקיל לאחר חזרה מאיי הגלאפגוס.
מה שהדהים אותנו בקולומביה זאת העובדה שלפני 15-20 שנה לא היה אפשר כמעט לטייל בכל האזור הדרומי של קולומביה. ערים כמו קאלי ומדייג'ין היו מסכונות בעיקר בגלל קרטלי סמים ששלטו בהם וכמובן גם בהרים של האזור. קראנו קצת על ההיסטוריה של הסמים בקולומביה וגילינו שבשנים האחרונות קולומביה משקיעה המון מאמצים להילחם בגידול וייצוא הסמים, תעשייה שהורסת את המדינה.
קרטלי סמים מחסלים שטחים נרחבים ביערות גשם ומוציאות שבטים מהבתים שלהם כדי לגדל את הצמח שנדרש לייצור קוקאין.
מאיה קראה בספר לונלי פלנט על קולומביה שלוקח בערך 24 שעות מהרגע שהסם יוצא מקולומביה עד הרגע שהוא מגיע למועדון בלונדון! הרבה מאד מקומיים מתנגדים לסמים ולא אוהבים (בלשון המעטה) את העובדה שתיירים לא מבינים שכשהם קונים את הסמים האלו הם בעצם נותנים יד להרס של קולומביה ולמאבק הפנימי והאינסופי הגדול הזה.
היום קולומביה כבר הרבה פחות מסוכנת והממשלה הקולומביאנית בגדול מצליחה להשליט הרבה יותר סדר בדברים כך שהרבה יותר קל ונעים לטייל בקולומביה של היום.
הגענו לעיר קאלי, בירת ומולדת הסלסה של קולומביה ואולי של כל דרום אמריקה.
מכיוון ששנינו לא התברכנו בכישרון ריקוד (בכלל) מצאנו לעצמנו תחביבים שונים ואחרים; אייל פגש בחור שעבד בהוסטל שלנו, בשם ג'אנין, שאוהב מאוד לטפס וגילה לאייל את עולם הטיפוס של קולומביה בכללי וקאלי בפרט. מסתבר שזה ספורט שממש תופס תאוצה בקולומביה וחוץ מקירות טיפוס ספורטיבים בערים הגדולות יש המון נקודות בטבע לטיפוס. אז אייל בילה כמה ימים בקיר טיפוס העירוני ובסופש נסע עם ג'אנין ועוד כמה חברים מקומיים למצוקים טבעיים באתרים מסביב לעיר קאלי שנקראים מינאס ודאפה. (Yan Aguilar, דף הפייסבוק של קבוצת הטיפוס שלהם Dulffer)
אומנם מאיה גם אוהבת לטפס אבל חיפשה משהו שקצת יותר מתאים לה. שמענו על אגם הנמצא שעתיים נסיעה מקאלי שנקרא אגם קאלימה.- ( אגם שנוצר עקב בניית סכר לצורכי חשמל, בניית הסכר גרמה לסכירתו של הנחל ויצרה אגם מלאכותי גדול.) בקאלימה יש תנאים מושלמים לקייט סרפינג, כל יום יש רוח מהבוקר או הצהריים עד הערב. אחרי הטעימה הקטנה שמאיה קיבלה בפרו בעיירת פראקס בלמידת יסודות הקייט סרפינג היא החליטה לנסוע לאגם ולנסות להמשיך בשיעורים.
התנאים היו מושלמים: בית ספר לקייט שיושב על האגם עם מרפסת וערסלים, מדריך מדהים בשם פרננדו שיודע לדרוש את המקסימום אבל גם לצעוק כל הכבוד כשמגיע, רוח כל היום וכל יום וציוד מעולה. כך מאיה נשארה באגם קאלימה במשך חמישה ימים עד שידעה לגלוש ואפילו לחדד (טכניקה לגלישה נגד כיוון הרוח ולהצליח לחזור לחזור לאותה נקודה שממנה התחלת). הקייט סרפינג היתה הצלחה אדירה ואייל בא לראות ביום האחרון את מאיה גולשת לפני שחזרנו ביחד לקאלי והמשכנו הלאה בטיול בקולומביה.
מקאלי נסענו לכפר בשם סלנטו שנמצא בלב אזור עמק הקפה. באזור יש המון חוות קפה שמגדלות שיחי קפה (שהגיע במקור מאפריקה בכלל) ומייצאות את רוב רובו של הקפה הקולומביאני המשובח לשאר העולם.
הכפר סלנטו הוא כפר מקסים וצבעוני עם המון מסעדות מקומיות נהדרות, נהננו מדג אפוי ומבושל בחלב שמקורו במים המתוקים שהמקומיים מגדלים באגמים ובעיקר בחוות דגים באזור. (שם מקומי למאכל-דג טרוצ'ה)
וממסעדת המבורגרים שבעיקר מיועדת לתיירים ומגישה אולי את ההמבורגר הכי טוב ביבשת (המנה האחרונה היא מה שבאמת שבתה את מאיה- עוגת בראוניז וחמאת בוטנים עם גלידת וניל מעל).
ביום שבילינו בסלנטו נסענו לעמק הקוקורה. עמק יפייפה שמפורסם בעיקר בשל עצי דקל הגבוהים בעולם שמגיעים עד 60 מטר גובה! עשינו טיול יום קצר של כמה שעות וחוץ מדקלים נהננו מצפייה בציפורי צופית (Humming birds או Colibries) שהפכו למין הציפור האהוב עלינו. העמק מיוחד ושופע ירוק ומים, הדקלים יוצרים נוף ייחודי שלא ראינו כמותו עדיין בטיול.
מסלנטו המשכנו למיידג'ין- אחת הערים הגדולות יותר של קולומביה. (על בוגוטה, עיר הבירה וויתרנו וממידג'ין הייתה לנו טיסה לקרטחנה.) במיידג'ין בילינו בהוסטל ממש נעים שהרגיש כמו בית. בישלנו ארוחות טובות ופגשנו אמריקאי וחברתו הגרמנית שמטיילים לסירוגין בעולם כבר במשך שבע שנים. הם היו זוג מאוד מיוחד והאמריקאי חוקר צמחים (בוטנאי) ביחד עם אחיו שממש למד בוטניקה. הוא הראה לנו מקומות שונים בעולם שהוא טייל בהם וצמחים שונים שהוא הכיר והבטחנו לו טיול עם דגש בוטוני כשיגיע לטייל בארץ. (הבחור די הרשים אותנו, שמו Patrick Simcox וזה הדף של אחיו ביוטיוב, שם יש לו סרטונים שהוא ואחיד צילמו בעולם בדגש בוטני. אגב הם מצלמים סדרה לנשיונל גאוגרפיק, ממליצים בחום לצפות בשניהם)
ממיידג'ין יצאנו לטיול יום לאזור שנקרא גואטאפה. (גם פה בנו סכר מאוד גדול שיצר אגם גדול ומפותל עם המון איים קטנים באמצע.) על אחד האיים באגם יושב סלע עצום הנקרא "LA PIEDRA DEL PENOL". שני שליש מהסלע חבויים מתחת לאדמה, הסלע מגיע לגובה של 200 מטר עם 649 מדרגות שמובילות לפסגתו. הוא משקיף על כל האגם, האיים והנוף המיוחד מאוד.
ממיידג'ין עלינו על טיסה (מאיזושהי סיבה טיסה שחוסכת 12 שעות נסיעה עולה אותו דבר כמו הנסיעה באוטובוס!) לקרטחנה שיושבת על הים הקאריבי בצפון קולומביה.
שם מיד סגרנו סירת מפרש שתיקח אותנו במשך חמישה ימים, דרך איי סאן בלאס לפנמה מכיוון שהמעבר גבול היבשתי בין קולומביה לפנמה הוא מסוכן מאוד בשל קרטלי הסמים השולטים באיזור ומגדלים שם את הצמח. במשך השבוע שחיכינו לשייט המשכנו לעיירות קטנות יותר על חוף הים הקאריבי- סנטה מרתה וטגנגה. בטגנגה אייל צלל יום אחד (מאיה הייתה מצוננת ולא יכלה לצלול) ומכיוון שסיפר שהריף פחות יפה מאילת וויתרנו על עוד יום צלילה. בילינו לילה על ערסלים בחופים של פארק טיירונה שהוא פארק לאומי עם חופים נחמדים ומרוחקים שאפשר להגיע אליהם רק ברגל או על סוסים.
מחר אנחנו יוצאים לשייט הגדול ובאופן רשמי עוברים למרכז אמריקה! בפוסט הבא כבר נעבור ליבשת השנייה ואחרונה שלנו בטיול!
מתגעגעים,
מאיה ואייל
כמובן לא שכחנו תמונות!
תהנו
יומיים לאחר הגעתנו לברילוצ׳ה עזבנו את עיר השוקולד והסטייקים (בהבטחה לחזור ולטעום), לכיוון ההרים- לטייל בטבע הסובב את ברילוצ׳ה.
הטרק מתחיל בתחתית אתר הסקי של ברילוצ׳ה- "קתדרל"- אתר הסקי הכי גדול באמריקה הדרומית שכמובן בשיא הקיץ עכשיו סגור.
עלינו ביער כל הדרך עד שהגענו לגובה מסוים שממנו ראינו את הפס שאליו פנינו מועדות.
מרחוק ראינו משהו זוהר בכתום על המצוק וכשהתקרבנו עם המצלמה מאיה אמרה לאייל, נראה לי שזה אוהל! ככל שהתקרבנו ראינו עוד ועוד אוהלים על מה שנראה מרחוק כמצוק תלול ומפחיד.
הרפוחיו ואזור הקמפינג נמצא על הפס עצמו כך שמצד אחד אפשר לראות את הואדי העצום שממנו הגענו ואם מסתובבים 180 מעלות רואים לגונה יפיפייה ואת ההרים שמחר נטפס לעברם.
הרפוחיו הראשון הזה נקרא Frey ואחת האטרקציות הגדולות כאן היא טיפוס. ראינו המון אנשים מגיעים ללילה או שניים עם ציוד טיפוס : חבלים, רתמות ועוד, ונשארים בסביבה כדי לטפס.
באותוהערב ראינו מרחוק שלישייה מטפסת על הר בזווית חדה מאד כשהם נעזרים בסדק בבולדר.
ביום השני טיפסנו וטיפסנו עד לגונה קטנה ויפה אך משם העליה רק נמשכה, אך התצפית משם הייתה שווה את זה.
ראינו ממנה את כל מה שמאיה זכתה לראות מהמטוס לפני הצניחה חופשית. קרחון יפה נח לו בין העננים, רכס הרים מולנו שעוד נזכה לעלות גם אותו בהמשך היום.
ירדנו מהתצפית הזאת למטה בירידה לא נגמרת ופגשנו בדרך שני מטיילים שנפגשו בפטגוניה ומטיילים יחדיו מאז- האחד רוסי והשני אמריקאי! שוחחנו איתם בדרך למטה ובערב הקמנו ליד מחנה ועשינו ארוחת ערב ביחד תוך דיבורים על המדינות השונות רוסיה, ארצות הברית וישראל וגם סתם דיבורים על טיולים פה ובכלל בעולם.
טרק מדהים וכיפי שבסופו חזרנו למה שהרגיש כמו בית ב״בית על האגם״ ואחרי הטרק יכולנו באמת להתפנק על השוקולד והסטייקים שיש לברילוצ׳ה להציע לנו!
תמונות
