אזז קינחנו את הטיול שלנו בדרום ומרכז אמריקה כשהמשפחה של מאיה (ההורים ואחותה) הצטרפו אלינו לבלות שבוע שלם באיזור החוף הקאריבי של מקסיקו-קנקון והסביבה! (נשמע חלומי נכון?!!) נסענו ביחד לאיסלה מוחרס שם הגשמנו את החלום הותיק והגדול ביותר שלנו ממש פסגת השאיפות בחיינו..- שנרקלנו עם כרישי לוויתן! כריש הלוויתן הוא למעשה לפי הגדרה כריש ולא לוויתן. שמו כגודלו מרמזים על גודלם כמו של לוויתנים (לוויתנים הם יונקים ועל כן הם לא מאותה משפחה כמו כרישים) והוא מגיע ל10 מטר ואף תועדו גדולים יותר. הם אוכלים רק פלנקטון (ייצורים זעירים שחיים במים עם יכולת תנועה מאד מוגבלת, הם יכולים רק "לזרום עם הזרם") בעזרת מסננת שנמצאת בפה העצום שלהם. לא ברור למה הכרישי לוויתן מגיעים דווקא הנה ובכללי לא ידוע הרבה על הנדידה של כרישי לוויתן. כנראה שהם מגיעים בשביל המזון הרב שנמצא פה דווקא בעונה הזו של השנה ואולי גם בשביל להמליט. בכל אופן המחזה היה מרהיב אם כי מאד תיירותי והיו איתנו עוד המון אנשים במים.
מאיסלה מוחר'ס נסענו ביחד לעיר דרומית לקנקון שנקראת טולום. טולום ידועה בעיקר בשל החופים המדהימים והטרופיים שנמצאים בקרבתה- חופים בתוליים עם חול לבן, מי טורקיז והמון עצי קוקוס. אך לאכזבתנו הרבה כל רצועת החוף הזו מלאה כרגע באצות חומות ולא סימפתיות שיוצרות ריח לא נעים במיוחד. לא כל כך ברור מה גרם לפריחת האצות הזו ובחור שעובד במועדון צלילה בעיר סיפר ש8 שנים הוא כאן ולא ראה מעולם דבר כזה, הוא האשים את ההתחממות הגלובלית בקלילות יתר שממש נשמעה כאילו למדינת ותושבי מקסיקו אין שום חלק בזה. המקומיים מנסים לגרוף כל יום את האצות מהמים בחופים שמגיעים אליהם תיירים אבל זו מלחמה שהם הפסידו עוד לפני שהתחילה. כל יום נערמות גבעות על גבי גבעות של אצות לאורך כל החוף וגם בתוך המים.
אנחנו מצאנו לעצמנו תעסוקות אחרות לדוגמא, אתר ארכיאולוגי מדהים שנמצא ליד טולום שכנראה יושב על ידי עשירי המאיה שחיו על יד המים, נהננו מסנוטות רבות באיזור (תופעה מרתקת של מאגרי מים מתוקים הנוצרו עקב קריסה של אבן הגיר פנימה. כל סנוטה נראית קצת שונה- חלקן מערות וחלקן פתוחות, יש מלוחות יותר ומלוחות פחות. התיירותיות שבהן גם ממש צלולות וכיף נורא לשנרקל בהן). ביקרנו גם בחוף מיוחד שמגיעים אליו צבי ים לאכול מה"עשב הים" וראינו גם חתולי ים וסוסון ים! הייתה סיומת מדהימה עם המשפחה ונהננו מאוד לחלוק איתם את הטיול שלנו. אחרי שמונה חודשים של טיול מאיה חזרה לארץ להתחיל להתארגן ללימודים של מורי דרך ותואר בלימודי ארץ ישראל במכללת כנרת.
ואייל נשאר לעוד קצת בשביל להתנדב בחוות סוסים באי קוזומול, ההתנדבות היתה חווית מעניינת- הרבה למידה על אופן הטיפול בסוסים שנפגעו מפעילות יתר והתעללות בחלק מהמקרים ע"י בני אדם אחרים. חיי היומיום של הסוסים הם לא מאד מורכבים אך כמו שלמדתי מליליאנה (בעלת החווה), צריכים להיות מאד עקביים בלוחות זמנים ומיקומים. את היום בחווה מתחילים בשעה 10-11 בבוקר כדי להאכיל את הסוסים, לאחר שהאוכל מוכן כהלכה (תערובת של מזון סוסים,תרופות,שמן,מלח,שיבולת שועל ומים) מגישים לכל סוס באורוותו במקום המיועד לו בלבד. לאחר מכן ניגשים למטלות נקיון החווה הכוללות: החלפת המים בשוקת,איסוף גללים מהאורוות וסביבתם,מקלחות לחלק מהסוסים וסידור כללי של החווה. בשעה 16:30 בדיוק מתחילים להכין את ארוחת הצהרים, ולאחר שמגישים להם את הארוחה ניגשים להכין את הקינוח- פיזור עשב באיזורים מסויימים כדי שהסוסים יוכלו להרגיש שזה "טבעי". סך הכל למדתי די הרבה בחווה יחד עם ליליאנה, היו קצת ויכוחים פה ושם בעיקר בשל שפה לא משותפת וגיל שונה אבל סך הכל היתה חוויה טובה. באשר לחווה עצמה, במבט על התמונה הכוללת החווה לא כל כך ממלאת את המטרה שהציבו לה, שהיא בעצם טיפול בילדים עם מוגבלויות בעזרת ריפוי סוסים, רוב הסוסים לא כל כך מסוגלים לעבוד עם ילדים או אנשים בכללי מתוך חוסר אמון בהם. (קצת בצדק) אז החיים בחווה נעים בין ליליאנה לסוסים שבשבילה הם כמו הילדים שלה לשאר החיים באי קוזומל. עוד חווית התנדבות בקוזומל היתה עם צבי ים!! החופים בקוזומל הם יעד הטלה מאד נחשב אצל צבי הים הירוקים, כרגע נשאר להם רק חוף אחד להטיל בו אבל המחלקה האקולגית בקוזומל מנסה לעשות כל מה שהם יכולים כדי לשמור עליו. (ללא כל עזרה כלכלית מהעירייה או הממשלה) לכן העבודה נעשית לרוב עם מתנדבים קבועים ומתנדבים מזדמנים מטעם הקהילה. וכמובן סיורי התנדבות בסכום של 25$ המוצע לקהל הרחב. אני הצלחתי להשתחל על תקן מתנדב זמני שלא צריך לשלם. העבודה שלהם די מדהימה ומשלבת גם שמירת חוף, הצלת צבים ומחקר. כל סוף שבוע מגיעה קבוצת מתנדבים אחרת מהקהילה של האי קוזומל כדי לחפור קנים של צבי ים ירוקים שכביכול כבר בקעו או היו אמורים לבקוע. קצת סדר בעניינים, צבת ים ירוקה מטילה בסדר גודל של כ100 ביצים בכל קן, רוב הביצים בוקעות והצבים זוחלים לים אחרי כ52-56 ימים. אלה שבקעו אך לא הצליחו לצאת מהחול ימותו ולא יגיעו לים, כאן נכנסים המתנדבים, הם מגיעים וחופרים את הקינים ומוציאים את הצבים שבקעו אך לא יצאו מהחול. אוספים את כל הצבים הקטנים ומשחררים אותם בסוף היום. החלק המחקרי בודק סטטיסטיקה של כמה ביצים בקעו,כמה היו עקרות וכמה לא שרדו את הרגעים הראשונים.
לסיום, אחד האוצרות הגדולים של קוזומל טמונים בעולם התת מימי שלה. באי הזה נמצאים בין האתרים היפים בעולם לצלילה, כמובן שבתור חובב לא קטן של העולם הזה חיפשתי את האתרים הכי יפים! כאן נכנס לתמונה מדריך צלילה ישראלי שעבר לגור כאן בקוזומל והמטרה היחידה שלו בעולם היא להעלות חיוך על פרצופם של אנשים. את עומר הכרתי כבר באילת מתוך חברים משותפים שלנו. נפגשנו, ובלי הרבה התלבטויות עשינו שני ימי צלילה: הראשון במערות פאלאנקר והשני באתר הכי נחשק אך גם הכי רחוק- פונטה סור או הנקודה הדרומית. הצלילה היתה מדהימה! אתרים מיוחדים במינם, ריף ענקי עם שלל צבעים, דגים מוכרים וגם קצת פחות..כרישים,צבים,חתולי ים ועוד עושר רב. האתר פונטה סור היה באמת חוויה אחרת לחלוטין- מבנה אלמוגים ענקי שבמהלך הצלילה חוקרים אותו מבפנים בתוך מערות מדהימות! אין מה להוסיף. נהנתי בקוזומל אך מלא ציפייה לחזרה הביתה לישראל. אייל.
הטיול רשמית הסתיים, אבל אנחנו יודעים שזה לא יהיה הטיול האחרון שלנו ברחבי העולם. רצינו להגיד תודה לכל מי שטייל איתנו דרך הקריאה ומקווים מאוד שנהניתם מהבלוג שלנו, ומכיוון שכל כך נהננו לכתוב אותו החלטנו לא לסיים אותו כאן ולהמשיך להוסיף פוסטים בכל טיול מיוחד שנעשה מע-כ-ש-י-ו ! לכן אנחנו נותנים לכם לבחור מאיפה אתם רוצים לראות את הפוסט הבא שלנו.
הסקר נמצא בצד ימין של העמוד..
ולסיכום כמה מהשיאים שהיו לנו בטיול בדרום ומרכז אמריקה:
1. העיר האהובה עלינו: אושויה, דרום ארגנטינה 2. האסאדו הכי טוב שאכלנו: אסאדו אינטרנשיונאל בהוסטל באושויה 3. טרק מס' 1 בעינינו: מעבר הרוחות- אל צ'אלטן, ארגנטינה 4. הבירה האהובה עלינו: הבירה הביתית מהטרק באל בולסון, ארגנטינה 5. הטרק הכי קשה: טרק הצ'וּקי-קִירָאוּ למאצ'ו פיצ'ו עם עליות של יותר מ2150 מטר ב9 שעות ביום. פרו 6. הצלילות הכי מרשימות: איי הגלפאגוס, אקוודור 7. הרגע הכי מפחיד בטיול: תיקו!! ההיסחפות של מאיה בנהר ממי קרחונים,מעבר הרוחות. והתהפכות הרפסודה בנהר גועש בבוליביה... 8. השקיעה הכי מיוחדת: השקיעה על הסחמה (ההר הכי גבוה בבוליביה) בטרק "אל וולקן" בבוליביה. 9. החברים הכי טובים: החברים מטרק הקרחון הדרומי בבוליביה- השבורים של שאול. 10. החיה הכי גדולה שראינו: כריש לוויתן במקסיקו, איסלה מוחרס. 11. התפרצויות הר געש: הויאריקה בצי'לה, הקוטופוקסי התפרץ חודש אחרי שעלינו לקצה הקרחון שלו, ההתפרצויות החוזרות של הר הגעש "אל פואגו" בגואטמלה. 12. הארוחה הכי טובה שאכלנו בהוסטל: בשר בתנור שהוכן על ידי ארגנטינאי באל צ'לטן, ארגנטינה. 13. המסעדה הכי טובה: מסעדת הבשרים אורוגוואית עם אבא של מאיה בלימה. 14. ההוסטל הכי מגניב: השאלטר בברילוצ'ה וההוסטל בק-פקרס באושויה. 15. האטרקציה הכי טובה: סיור צפרות במינדו, צפון אקוודור. 16. החופים הכי יפים וכיפיים: החופים המבודדים שהגענו אליהם עם סירת מפרש באיי הסאן בלאס. 17. העתיתקות הכי מעניינות: עתיקות המאיה - העיר טיקאל בגואטמלה.
מקווים שנהניתם מהבלוג לפחות כמו שאנחנו נהננו לכתוב אותו. מאיה ואייל. ;) .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה