עברנו לבוליביה יום לפני היציאה לסלאר, הגבהים החלו להכות בנו וכבר בעיירת הגבול, ויאסון, מאיה חטפה סחרורות ורק בגובה של 3900 מטר.
למדבר המלח הסלאר יצאנו מעיירה קטנה הנמצאת כמה שעות מהגבול שנקראת טופיזה.
עוד בצפון ארגנטינה אימצנו אלינו את נטע-לי שבילתה איתנו כל הסלאר!
הסלאר זה השם של מדבר המלח המפורסם (איפה שכולם עושים תמונות משוגעות של יחס ופרופורציה) אבל למעשה הטיול שעשינו בג'יפים ארך ארבעה ימים ועבר בנופים מטורפים ומגוונים באזור הדרומי של בוליביה שגובל עם צפון צ'ילה. רוב האזור הוא מדברי,צחיח וגבוה מאד- בין כ3000-5000 ואף הרי געש שמגיעים ל6000 מטר.
לטיול החלטנו פה אחד שחובה מדריך שדובר אנגלית- זה הכיף שלנו הרי, להגיע למקום ולא סתם לקחת תמונות אלא גם להבין מה קרה פה, פגשנו בבוקר הטיול את מדריכתנו גלדיס היקרה שהייתה ממש בקיאה בכל מה שקשור לאזור.
פגשנו ביום הראשון כפרים קטנטנים שיושבים ממש באמצע שום מקום ומגדלים לאמות.
גלדיס סיפרה שהממשלה משלמת לתושבי הכפר לחיות באזורים הנידחים האלו ולגדל את הלאמות שהן מאוד חיוניות לכלכלה של בוליביה. הגענו גם לעיירת כורים שעבדה מ1550 עד 1990 לספירה.
הארכיאולוגיה שם הייתה מדהימה ואפילו ראינו חפצים לכריית נחושת שאנחנו מכירים מתמנע (רוב הכרייה אבל הייתה של מתכות שונות). בעיירה גם פגשנו בחיית בר שנקראת ויסקאצ'ה (מן ארנב גדול עם זנב ארוך-לחצו על השם ליתר פירוט בויקיפדיה) שחי בעיירה ובתקופה שחיו כאן אנשים היה אוכל להם את אספקת האוכל.
המשכנו בנופים מדבריים מדהימים (המדריכה סיפרה שאכן יורד כאן פחות מ200 מ"מ גשם בשנה מה שרשמית הופך את האזור למדברי).
ביום השני עברנו ספארי קטן- ראינו יענים חופשיות שזה יחסית נדיר באזור, ראינו שועל ולטאה אדירה.
שיא היום היה בלגונה מדהימה שכשהגענו אליה היא הייתה אפרפרה ולאט לאט שינתה את צבעה ונהייתה טורקיז-ירוק עז.
המדריכה סיפרה שבדרך כלל כל יום באותה שעה בעונה הזו הרוח מתחזקת והמינרלים שבלגונה מתערבלים ומשנים את
צבע המים לטורקיז.
באותו יום הגענו למעיינות חמים וגייזרים צבעוניים בגובה 5000 מ' שעשו המון רעש,אדים והיה ריח של ביצה קשה (משמע-גופרית!).
את היום סיימנו בלגונת קולרדו (סוג של אדום-ג'ינג'י)- לגונה ששופעת באצות קטנות שצובעות את המים בורוד ומשמשות למאכל העיקרי של הפלמינגואים הרבים הפוקדים את האזור. (בדיוק כמו באילת! אצות דולניליאלה שפלנקטון אוכל אותן וכמובן הפלמינגו אוכל את הפלנקטון וכך נצבע בצבעו העז הכתום-אדום) בלגונת ניתן לראות שלושה סוגים שונים של פלמינגו (פלמינגו ג'יימס,אנדי וצ'יליאני).
פגשנו בלגונה עוד מדריכה שממש מתמצאת בפלמינגואים ובלגונה הגדולה הזו ואחרי שדיברנו איתה קצת היא העניקה לנו מתנה- גביש מלח גדול בצורות של קוביות קוביות!
ביום השלישי עברנו בקניון עם מקור מים שחיים שם המון ויסקאצ'ות.
אנחנו חייבים להוסיף שנתקלנו בתופעה שהתאכזבנו ממנה ולדעתנו היא מכוערת- המדריכים שעובדים כאן המון שנים מאכילים את הבעלי החיים (בעיקר את הויסקצ'ות) כדי לקרב אותם אל התיירים. כמובן שהם מאכילים אותם בעוגיות ודברי מזון שגורמים לחיות להיות תלויים לחלוטין בבני האדם שעוברים במקום וממוטטים לאט את המערכת האקולוגית.
ניסינו להסביר למדריכה את גודל האסון וכמה המדריכים שהטבע הוא מקור הפרנסה שלהם הורסים את העבודה שלהם ככה. כמובן שהתופעה הזו היא הרבה יותר נרחבת מאיתנו ומהמדריכה שלנו, ולא היה הרבה שאנחנו יכולים לעשות בנידון והיה לנו חבל לראות איך חוסר ידע ורצון לרצות את התיירים בכל מחיר הורס את הסביבה המיוחדת הזו.
ביום האחרון התעוררנו כשעוד חשוך בחוץ ונסענו במשך שעה לאזור מיוחד במדבר שמעל המלח יש שכבה דקה דקה של מים שמגיעים אחרי תקופת הגשמים.
מכאן ראינו את הזריחה שהייתה אחת המדהימות שראינו בחיינו, בגלל משטחי המלח האינסופיים ושכבת המים מעל המלח הכל משתקף בצורה מושלמת. השמש עלתה והההרגשה היתה שהיא ממש כאן, שאתה יכול לגעת בה. זה היה אולי הנוף הכי יפה שראינו בחיינו.
המשכנו משם לאי הקקטוסים, שאנחנו החלטנו להעניק לו במקום את השם - אי האלמוגים. כל האי כולו עשוי אלמוגים מאובנים מדהימים שהתיישבו על קצוות הר געש עתיק. אחרי האי המשכנו במרחבי המדבר לאזור המפורסם ביותר שלו- משטחי מלח. לכל מקום שהעין מגיעה רק מלח ומלח. שיחקנו עם תמונות מצחיקות ומשוגעות שיחתמו לנו את החוויה במדבר מיוחד במינו.
לאחר מכן נסענו לאיוני ומשם ללה פאז.
לסיכום ממש נהנו למרות חווית זילות הטבע שחווינו.
תהנו מהתמונות המגניבות פרי יצירתינו!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה