הגענו לאל בולסון- עיירה היפית שכזאת, נעימה עם מזג אוויר חמים יותר מכל מקום שהיינו בו עד עכשיו.
העיירה מוקפת בהרים ונחלים שזורמים מהם וחיברנו כמה טיולים לטרק אחד ארוך של חמישה ימים.
הטרק עולה אל תוך ההרים לקרחון הכחול ויורד בן הואדיות של הרכס ועולה אל הלגונות הגבוהות שלו.
מה שהפך את הטרק הזה למאוד מיוחד מעבר לנופים זה הרפוחיויים- מן בתים קטנים כאלו בהר שאפשר לישון בהם או שאפשר לישון באוהל לידם.
כל רפויחיו סימל סוף יום ומנוחה ולכל רפוחיו סגנון משלו. ברפוחיו הראשון הסגנון היה יותר היפי, שתי בנות לבושות בצבעים מגוונים שדיברנו בנעימות והסבירו לנו איפה ולמה וכמה.
ישנו באוהל ליד כמה ישראלים שנפגשנו איתם בעבר בטיול ועשינו מדורה ודיברנו על טיולים ,ים וצלילות.
הרפוחיו השני היה בסגנון המערב הפרוע, בסיסי, בלי הרבה דברים ובלי אנגלית ככה שהספרדית שלנו קצת השתפרה באותו ערב. הבעלים של הרפוחיו איפשר לנו לבשל על האח שלו וגילינו שם את הבירה של ההרים. בירה שמוכרים בכל רפוחיו, בירה טובה ועכורה שכנראה מכינים באחת החוות שעל הנהר ושולחים לכל הרפוחיוים. גילינו את אותה בירה והתמכרנו- מאותו יום כל ערב בטרק הסתיים בבירה על נוף נעים ואחר.
הרפוחיו השלישי ישב על לגונה שקופה שקופה ומהרפוחיו הזה היה אפשר לצאת לעוד לגונה שמעליה מתנשאים הרים מושלגים. הגענו באותו יום מוקדם והלכנו שעתיים הלוך חזור ללגונה הזאת ודווקא ביום הזה, אחרי יומיים של עננות יצאה השמש והשמיים היו בהירים וקפצנו פנימה לתוך הלגונה שמחים על היום הזה.
בערב ישבנו עם אנשים מכל מיני מקומות, בעיקר ארגנטינאים, ושתינו בירה, שיחקנו קלפים וצפינו בשמש שיורדת ונשקפת בשלל הצבעים מהלגונה.
בדרך לרפויחיו האחרון הולכים לאורך הנהר הכחול- בחלקו הוא קניוני ומצוקי וכחול כמו השמיים ובחלקו הוא הופך לבריכות עמוקות שקראו לנו לקפוץ פנימה וליהנות. בחלק הזה של הטרק יש הרבה יותר אנשים והגענו למסקנה שזהו הזוויתן שלהם. בקיץ מגיעים לכאן כל הארגנטינאים לכמה ימים, עולים קצת להרים, טובלים במים, שותים בירה ונהנים מהחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה