אזז קינחנו את הטיול שלנו בדרום ומרכז אמריקה כשהמשפחה של מאיה (ההורים ואחותה) הצטרפו אלינו לבלות שבוע שלם באיזור החוף הקאריבי של מקסיקו-קנקון והסביבה! (נשמע חלומי נכון?!!) נסענו ביחד לאיסלה מוחרס שם הגשמנו את החלום הותיק והגדול ביותר שלנו ממש פסגת השאיפות בחיינו..- שנרקלנו עם כרישי לוויתן! כריש הלוויתן הוא למעשה לפי הגדרה כריש ולא לוויתן. שמו כגודלו מרמזים על גודלם כמו של לוויתנים (לוויתנים הם יונקים ועל כן הם לא מאותה משפחה כמו כרישים) והוא מגיע ל10 מטר ואף תועדו גדולים יותר. הם אוכלים רק פלנקטון (ייצורים זעירים שחיים במים עם יכולת תנועה מאד מוגבלת, הם יכולים רק "לזרום עם הזרם") בעזרת מסננת שנמצאת בפה העצום שלהם. לא ברור למה הכרישי לוויתן מגיעים דווקא הנה ובכללי לא ידוע הרבה על הנדידה של כרישי לוויתן. כנראה שהם מגיעים בשביל המזון הרב שנמצא פה דווקא בעונה הזו של השנה ואולי גם בשביל להמליט. בכל אופן המחזה היה מרהיב אם כי מאד תיירותי והיו איתנו עוד המון אנשים במים.
מאיסלה מוחר'ס נסענו ביחד לעיר דרומית לקנקון שנקראת טולום. טולום ידועה בעיקר בשל החופים המדהימים והטרופיים שנמצאים בקרבתה- חופים בתוליים עם חול לבן, מי טורקיז והמון עצי קוקוס. אך לאכזבתנו הרבה כל רצועת החוף הזו מלאה כרגע באצות חומות ולא סימפתיות שיוצרות ריח לא נעים במיוחד. לא כל כך ברור מה גרם לפריחת האצות הזו ובחור שעובד במועדון צלילה בעיר סיפר ש8 שנים הוא כאן ולא ראה מעולם דבר כזה, הוא האשים את ההתחממות הגלובלית בקלילות יתר שממש נשמעה כאילו למדינת ותושבי מקסיקו אין שום חלק בזה. המקומיים מנסים לגרוף כל יום את האצות מהמים בחופים שמגיעים אליהם תיירים אבל זו מלחמה שהם הפסידו עוד לפני שהתחילה. כל יום נערמות גבעות על גבי גבעות של אצות לאורך כל החוף וגם בתוך המים.
אנחנו מצאנו לעצמנו תעסוקות אחרות לדוגמא, אתר ארכיאולוגי מדהים שנמצא ליד טולום שכנראה יושב על ידי עשירי המאיה שחיו על יד המים, נהננו מסנוטות רבות באיזור (תופעה מרתקת של מאגרי מים מתוקים הנוצרו עקב קריסה של אבן הגיר פנימה. כל סנוטה נראית קצת שונה- חלקן מערות וחלקן פתוחות, יש מלוחות יותר ומלוחות פחות. התיירותיות שבהן גם ממש צלולות וכיף נורא לשנרקל בהן). ביקרנו גם בחוף מיוחד שמגיעים אליו צבי ים לאכול מה"עשב הים" וראינו גם חתולי ים וסוסון ים! הייתה סיומת מדהימה עם המשפחה ונהננו מאוד לחלוק איתם את הטיול שלנו. אחרי שמונה חודשים של טיול מאיה חזרה לארץ להתחיל להתארגן ללימודים של מורי דרך ותואר בלימודי ארץ ישראל במכללת כנרת.
ואייל נשאר לעוד קצת בשביל להתנדב בחוות סוסים באי קוזומול, ההתנדבות היתה חווית מעניינת- הרבה למידה על אופן הטיפול בסוסים שנפגעו מפעילות יתר והתעללות בחלק מהמקרים ע"י בני אדם אחרים. חיי היומיום של הסוסים הם לא מאד מורכבים אך כמו שלמדתי מליליאנה (בעלת החווה), צריכים להיות מאד עקביים בלוחות זמנים ומיקומים. את היום בחווה מתחילים בשעה 10-11 בבוקר כדי להאכיל את הסוסים, לאחר שהאוכל מוכן כהלכה (תערובת של מזון סוסים,תרופות,שמן,מלח,שיבולת שועל ומים) מגישים לכל סוס באורוותו במקום המיועד לו בלבד. לאחר מכן ניגשים למטלות נקיון החווה הכוללות: החלפת המים בשוקת,איסוף גללים מהאורוות וסביבתם,מקלחות לחלק מהסוסים וסידור כללי של החווה. בשעה 16:30 בדיוק מתחילים להכין את ארוחת הצהרים, ולאחר שמגישים להם את הארוחה ניגשים להכין את הקינוח- פיזור עשב באיזורים מסויימים כדי שהסוסים יוכלו להרגיש שזה "טבעי". סך הכל למדתי די הרבה בחווה יחד עם ליליאנה, היו קצת ויכוחים פה ושם בעיקר בשל שפה לא משותפת וגיל שונה אבל סך הכל היתה חוויה טובה. באשר לחווה עצמה, במבט על התמונה הכוללת החווה לא כל כך ממלאת את המטרה שהציבו לה, שהיא בעצם טיפול בילדים עם מוגבלויות בעזרת ריפוי סוסים, רוב הסוסים לא כל כך מסוגלים לעבוד עם ילדים או אנשים בכללי מתוך חוסר אמון בהם. (קצת בצדק) אז החיים בחווה נעים בין ליליאנה לסוסים שבשבילה הם כמו הילדים שלה לשאר החיים באי קוזומל. עוד חווית התנדבות בקוזומל היתה עם צבי ים!! החופים בקוזומל הם יעד הטלה מאד נחשב אצל צבי הים הירוקים, כרגע נשאר להם רק חוף אחד להטיל בו אבל המחלקה האקולגית בקוזומל מנסה לעשות כל מה שהם יכולים כדי לשמור עליו. (ללא כל עזרה כלכלית מהעירייה או הממשלה) לכן העבודה נעשית לרוב עם מתנדבים קבועים ומתנדבים מזדמנים מטעם הקהילה. וכמובן סיורי התנדבות בסכום של 25$ המוצע לקהל הרחב. אני הצלחתי להשתחל על תקן מתנדב זמני שלא צריך לשלם. העבודה שלהם די מדהימה ומשלבת גם שמירת חוף, הצלת צבים ומחקר. כל סוף שבוע מגיעה קבוצת מתנדבים אחרת מהקהילה של האי קוזומל כדי לחפור קנים של צבי ים ירוקים שכביכול כבר בקעו או היו אמורים לבקוע. קצת סדר בעניינים, צבת ים ירוקה מטילה בסדר גודל של כ100 ביצים בכל קן, רוב הביצים בוקעות והצבים זוחלים לים אחרי כ52-56 ימים. אלה שבקעו אך לא הצליחו לצאת מהחול ימותו ולא יגיעו לים, כאן נכנסים המתנדבים, הם מגיעים וחופרים את הקינים ומוציאים את הצבים שבקעו אך לא יצאו מהחול. אוספים את כל הצבים הקטנים ומשחררים אותם בסוף היום. החלק המחקרי בודק סטטיסטיקה של כמה ביצים בקעו,כמה היו עקרות וכמה לא שרדו את הרגעים הראשונים.
לסיום, אחד האוצרות הגדולים של קוזומל טמונים בעולם התת מימי שלה. באי הזה נמצאים בין האתרים היפים בעולם לצלילה, כמובן שבתור חובב לא קטן של העולם הזה חיפשתי את האתרים הכי יפים! כאן נכנס לתמונה מדריך צלילה ישראלי שעבר לגור כאן בקוזומל והמטרה היחידה שלו בעולם היא להעלות חיוך על פרצופם של אנשים. את עומר הכרתי כבר באילת מתוך חברים משותפים שלנו. נפגשנו, ובלי הרבה התלבטויות עשינו שני ימי צלילה: הראשון במערות פאלאנקר והשני באתר הכי נחשק אך גם הכי רחוק- פונטה סור או הנקודה הדרומית. הצלילה היתה מדהימה! אתרים מיוחדים במינם, ריף ענקי עם שלל צבעים, דגים מוכרים וגם קצת פחות..כרישים,צבים,חתולי ים ועוד עושר רב. האתר פונטה סור היה באמת חוויה אחרת לחלוטין- מבנה אלמוגים ענקי שבמהלך הצלילה חוקרים אותו מבפנים בתוך מערות מדהימות! אין מה להוסיף. נהנתי בקוזומל אך מלא ציפייה לחזרה הביתה לישראל. אייל.
הטיול רשמית הסתיים, אבל אנחנו יודעים שזה לא יהיה הטיול האחרון שלנו ברחבי העולם. רצינו להגיד תודה לכל מי שטייל איתנו דרך הקריאה ומקווים מאוד שנהניתם מהבלוג שלנו, ומכיוון שכל כך נהננו לכתוב אותו החלטנו לא לסיים אותו כאן ולהמשיך להוסיף פוסטים בכל טיול מיוחד שנעשה מע-כ-ש-י-ו ! לכן אנחנו נותנים לכם לבחור מאיפה אתם רוצים לראות את הפוסט הבא שלנו.
הסקר נמצא בצד ימין של העמוד..
ולסיכום כמה מהשיאים שהיו לנו בטיול בדרום ומרכז אמריקה:
1. העיר האהובה עלינו: אושויה, דרום ארגנטינה 2. האסאדו הכי טוב שאכלנו: אסאדו אינטרנשיונאל בהוסטל באושויה 3. טרק מס' 1 בעינינו: מעבר הרוחות- אל צ'אלטן, ארגנטינה 4. הבירה האהובה עלינו: הבירה הביתית מהטרק באל בולסון, ארגנטינה 5. הטרק הכי קשה: טרק הצ'וּקי-קִירָאוּ למאצ'ו פיצ'ו עם עליות של יותר מ2150 מטר ב9 שעות ביום. פרו 6. הצלילות הכי מרשימות: איי הגלפאגוס, אקוודור 7. הרגע הכי מפחיד בטיול: תיקו!! ההיסחפות של מאיה בנהר ממי קרחונים,מעבר הרוחות. והתהפכות הרפסודה בנהר גועש בבוליביה... 8. השקיעה הכי מיוחדת: השקיעה על הסחמה (ההר הכי גבוה בבוליביה) בטרק "אל וולקן" בבוליביה. 9. החברים הכי טובים: החברים מטרק הקרחון הדרומי בבוליביה- השבורים של שאול. 10. החיה הכי גדולה שראינו: כריש לוויתן במקסיקו, איסלה מוחרס. 11. התפרצויות הר געש: הויאריקה בצי'לה, הקוטופוקסי התפרץ חודש אחרי שעלינו לקצה הקרחון שלו, ההתפרצויות החוזרות של הר הגעש "אל פואגו" בגואטמלה. 12. הארוחה הכי טובה שאכלנו בהוסטל: בשר בתנור שהוכן על ידי ארגנטינאי באל צ'לטן, ארגנטינה. 13. המסעדה הכי טובה: מסעדת הבשרים אורוגוואית עם אבא של מאיה בלימה. 14. ההוסטל הכי מגניב: השאלטר בברילוצ'ה וההוסטל בק-פקרס באושויה. 15. האטרקציה הכי טובה: סיור צפרות במינדו, צפון אקוודור. 16. החופים הכי יפים וכיפיים: החופים המבודדים שהגענו אליהם עם סירת מפרש באיי הסאן בלאס. 17. העתיתקות הכי מעניינות: עתיקות המאיה - העיר טיקאל בגואטמלה.
מקווים שנהניתם מהבלוג לפחות כמו שאנחנו נהננו לכתוב אותו. מאיה ואייל. ;) .
התחנה האחרונה שלנו בגואטמלה היא העיר העתיקה של תרבות המאיה -"טיקאל"! לעיר העתיקה "טיקאל" יצאנו מעיר נחמדה בשם פלורס שיושבת על אגם גדול עם שקיעות יפות, ההוסטל שלנו היה ממוקם על אי שמקושר בגשר לעיר המרכזית, מקום די פסטורלי.
טיקאל זו עיר גדולה ועתיקה השייכת לתרבות המאיה שיושבת במעמקי הג'ונגלים של צפון גואטמלה. שבטי המאיה התפזרו ברחבי המדינות גואטמלה, בליז, הונדורס ומקסיקו. העדויות הראשונות של תרבות המאיה מתוארכות לסביבות שנת 1800 לפני הספירה והיא הגיעה לשיאה בין המאה השלישית למאה התשיעית לספירה כשאוכלוסייתה מנתה כ14 מיליון תושבים. תרבות המאיה דעכה מעצמה ובלי הוכחה מוצקת לכיבוש הספרדי שהגיע אחרי קיצה של תרבות המאיה. כנראה היא דעכה עקב בצורת ארוכה וקשה שגרמה למחסור רב במים ובאוכל (המזון העיקרי שעליו התבססו המאיה הוא תירס שצורך הרבה שטח חקלאי ומים). הבצורת גרמה למרד של העם נגד מעמד הכוהנים שהיה אחראי על ריצוי האלים ודאגה לתנאי האקלים. חלק מתרבות המאיה קיימת עד היום והרבה מאוד מתושבי גואטמלה שפגשנו דיברו, בנוסף לספרדית, את שפת המאיה שנקראת מאיה-קאצ'י זאת בנוסף ללבוש שלהם שכנראה גם לא השתנה במיוחד (כמובן מלבד הג'ינס).
הייחוד בעינינו בסיור בעתיקות של "טיקאל" הוא המדריך המעולה שהיה לנו, הוא שילב נושאים של בוטניקה וזאולוגיה לתוך ההדרכה שלו ולמדנו ממנו הרבה מאוד על הטבע באיזור. בהליכה בג'ונגל בדרך מאתר לאתר פגשנו בקופי-עכביש (spider monkeys), דביבונים, קן של טרנטולה והכי נדיר- דוב נמלים קטן ולבן! המדריך גם סיפר שלא פעם הוא ראה יגואר חוצה את השבילים של העיר העתיקה שבהם הלכנו. מלבד זאת הוא לימד אותנו על הצמחייה המקומית- צמח שעליו מתקפלים לתוך עצמם במגע הקטן ביותר של אצבעותינו ועץ עתיק שנקרא עץ החיים- אנשי המאיה האמינו שעצים מהסוג הזה הם שמחזיקים את כל השמיים. חלק מהמקדשים שראינו היו מכוסים לגמרי בצמחייה ועצים, ורק את חלקם חשפו לחלוטין. בגלל התנאים הלחים ששוררים במקום יש צורך "לנקות" את המקדשים באופן שיטתי כל הזמן- תוך עשרות שנים המבנים מתכסים בצמחייה כה רבה כך שכל מה שנראה מבחוץ זו גבעה קטנה ומוריקה (כל פעם מחדש אנו נדהמים מהיכולת של הטבע לחסות את הצלקות שאנו משאירים בו). המבנים גבוהים ומתנשאים מעל העצים כך שכאשר טיפסנו על אחד מהמקדשים יכולנו לראות את ראשיהם של מקדשים אחרים הפזורים בשטח, מבצבצים מעל צמרות העצים. המקדשים היו מרשימים וגדולים והייחוד הגדול הוא השימוש שאנשי המאיה עשו בהם. המקדשים או הפירדמות שומשו בחלקם לקבורה של מלכים ובנוסף אנשי המאיה השתמשו בהם לתארך את עונות השנה בעזרת צפייה וחיזוי מחזורי השמש, הירח והכוכבים, מול הפירדמות הוקמו מזבחים להקרבת קורבנות של חיות ולפעמים גם בני אדם. בני מאיה סיגלו למקדשיהם טכנולוגיה מדהימה שבעזרת חדר בעל חלל ריק הנמצא בראש הפרמידה אדם מסוגל לעמוד ולדבר כך שכל הסביבה הקרובה לפרמידה מסוגלת לשמוע אותו (טכנולוגיה אקוסטית מרשימה מאד). כך מנהיגיהם של המאיה עמדו מול העם שלהם ונשאו נאומים בנושאים שונים.
טיקאל הייתה מרשימה מאד בגודלה ובסוף הסיור המודרך הסתובבנו קצת לבדנו על השבילים הנידחים יותר של העיר בתקווה לראות יגואר חוצה את השבילים, אמנם זה לא קרה אך מצאנו רחבה שכנראה שימשה לבתים של אצולת בני המאיה ועוד פירמידה שרובה עוד מכוסה בצמחייה.
מצפון גואטמלה נסענו באוטובוסים ארוכים ומייגעים לחצות את הגבול למקסיקו. במקסיקו התמקמנו בעיירה סאן כריסטובל לכמה ימים. סאן כריסטובל שוכנת בהרים של מקסיקו ולכן היא מזג האויר קריר יותר. העיירה יפיפייה, תיירותית ונעימה. חגגנו יום הולדת למאיה במסעדה ארגנטינאית לבשרים משובחים ובבר יין שמגיש יינות מעולים וזולים! מסאן כריטובל יצאנו לשני טיולים יומיים קצרים. הראשון היה לקניון סומידרו.
קירותיו של קניון סומידרו מגיעים לגובה של 1000 מטר וזורם בו נחל רחב ושקט. הטיול כולל שייט בנחל ומלבד המראות של הקירות הגבוהים והמרשימים המתנשאים מעלינו, זכינו לראות תנינים בטבע!
הטיול השני היה למפלי צ'יפלון. מפלים מרשימים שהגבוה מביניהם מגיע ל120 מטר! הנחל עצמו בצבע טורקיז מהמם וישנם המון תיירים מקסיקנים המגיעים למקום עם ציוד לעשות "על האש" וקמפינג- ממש כמו בירדן! נהננו ממי הטורקיז והשחייה בהם והכרנו משקה חדש ומשונה- "מיצ'לדה". הבסיס הוא בעצם בירה שמכניסים לתוכה רטבים שונים וחריפים (כיאה לתרבות המקסיקינים), מלח ולימון. היה.....מעניין. באמת... מעניין, כנראה שזה עניין של טעם נרכש.
מסאן קריסטובל המשכנו לעיר מרידה- בירת מדינת יוקטן שבמקסיקו! מסתבר שהעיר היא גם בירת הערסלים של מקסיקו ולמרות שקנינו ערסלים כבר ביעדים אחרים שביקרנו בהם לא יכולנו לעמוד בפיתוי וקנינו עוד כמה בחנות מפעל לערסלים. מרידה שימשה לנו (מלבד הערסלים) לבסיס יציאה להריסות של צ'יצ'ן איצה (Chichen Itza)- אחת הפרמידות (פרמידת אל קסטיו) הוכרזה לחלק משבעת פלאי העולם החדשים. העתיקות היו מאד שונות מטיקאל בכך שהן היו מתויירות כמו המאצ'ו פיצ'ו בערך ואף יותר. המוני אנשים הסתובבו איתנו סביב ההריסות המרשימות. בעיקר אהבנו את המגרש משחק הכדור שבנו לעצמם בני המאיה- מגרש עצום עם ציורים על הקירות שתיארו את המשחק שהיו משחקים שם, במות מכל צד שעליהם ישבו הצופים הרבים. המשחק מורכב משני חישוקים בגובה 7 מטר בצדדי המגרש. השחקנים היו צריכים לזרוק כדור גומי השוקל 2 ק"ג דרך החישוק בעזרת מכות בלבד בידיהם ורגליהם, התיאוריה הרווחת היא שהמשחק היה נערך כחלק מטקס דתי לחילוף בין מלכויות לדוג' אב ובן. (לא ידוע אם המנצחים או המפסידים, אך מישהו מהם הוקרב בסוף המשחק). עוד דבר שהרשים אותנו הוא הפירמידה הגדולה ביותר בצ'יצ'ן איטסה (אל קסטיו). בפירמידה הזו, ביום הארוך ביותר וביום הקצר ביותר בשנה משתקף אור מהחלון שבפסגת הפירמדיה ויוצר משולשים על רחבת העיר והמדרגות. המשולשים ייצגו נחש בעיני המאיה שמסמל שינוי וחוכמה. בסוף הסיור בצ'יצ'ן איצה לקחו אותנו לסנוטה שנמצאת ממש מעבר לפינה. סנוטה זה בור מים כזה שנוצר מקריסה של קירות גיר מה שחושף בריכת מים מתוקים מתחת לקרקע. בתרבות המאיה, מעבר לשימוש הברור של מי שתייה, השתמשו בסנוטות מסוימות להקרבת בני אדם לאלים (נאמר לנו בצ'יצ'ן איצה ההקרבות נעשו בסונטות לאל המלחמה) - בצ'יצ'ן איצה למשל מצאו מאות גופות בני אדם שעונדים תכשיטים רבי ערך שהושלכו לתוך שתי סנטות בקרבת האתר. הסנוטה שביקרנו בה הייתה עמוקה מאוד עם מדרגות שחצב האדם המודרני ומובילות לתוכה. המקום היה גם מאוד תיירותי אך הסנוטה הייתה יפיפייה.
הפוסט הבא יוקדש לחופשה המשפחתית שנבלה עם המשפחה של מאיה באזור החופים הקאריביים של מקסיקו! הטיול כמעט הגיע לסיומו ובקרוב גם פוסט הסיום!....
