יום רביעי, 1 באפריל 2015

טרק הקרחון הדרומי

טרק הקרחון הדרומי היה הטרק הראשון שיצאנו אליו דרך הסוכנות של שאול. (בחור ישראלי שהשתקע בבוליביה ותווה מסלולים שונים ומגוונים לאורכה ולרוחבה.)
הגענו ללה פז באותו יום וחיפשנו את הבית שלו. כאשר מצאנו אותו עלינו למעלה והגענו רק כדי לשמוע קצת על האופציות של הטרקים, וכמובן לא ציפינו לצאת כבר יום למחרת.
במזל כשהגענו הייתה קבוצה של כל מיני אנשים בודדים שהגיעו מפה ומשם וכולם רצו אותו דבר- טרק, שיהיה מאתגר, שיהיה מעניין ומיוחד ובגובה.
החלטנו לקפוץ על ההזדמנות ויצאנו ביום למחרת לארבעה ימים לטרק הקרחון הדרומי!
כבר בנסיעת אוטובוס גילינו שכנראה נפלנו על קבוצה אדירה, כל בן אדם אחד אחד מצא את מקומו בקבוצה והשלים את הקבוצה.
להלן האנשים:
אלמוג:
ענוה:












לאל:












יאיר יא-יא:












נעם:










דניאל:










אופיר:












גל:










ואלן המדריך:












מצאנו את עצמנו צוחקים ונהנים במשך נסיעה של חמש שעות לקרחון הדרומי ולאט לאט מכירים את האנשים שמסביבנו (דרך המשחק שהשתרש עמוק בחבורה- מצעד השאלות הבלתי נפסק שלנו! זורקים שאלה לאוויר וכל אחד עונה..)
ביום הראשון הגענו די מאוחר, התמקמנו בחדר של עיירת כורים באמצע ההרים ויצאנו לתצפית מרהיבה על חלק מהקרחון והלגונות הנשפכות ממנה.
קצת התקשינו עם הגובה (הגענו עד 5100 מטר באותו יום) אבל צלחנו את התצפית.
ביום השני התעוררנו לשלג יפייפה אך קצת מפחיד לצאת ככה לטייל, חיכינו שיירגע והמדריך לקח אותנו למעלה למעלה. הלכנו על השלג והגענו למערות קרח קטנות שפתחיהן מכוסות בנטיפי קרח! הגענו ל5400 מטר וחזרנו כולנו עם כאבי ראש אחרי שירדנו מהר מדי. 
ביום השלישי עלינו למעלה לקצה אחר למערת קרח עצומה שנכנסנו לתוכה והשתגענו מהיופי, מהקרח, מאיך שהמערה עומדת ככה בפני עצמה בתוך קרחון עצום.
ביום האחרון עלינו עלייה תלולה שגמרה אותנו לחלוטין אך גרמה לנו להעריך את הנוף מלמעלה הרבה יותר. 
הטרק היה מיוחד הרבה בזכות האנשים שטיילנו איתם- חבורת הישראלים, שבדרך כלל שונאים לטייל עם ישראלים, שמצאו לעצמם חבורה מושלמת ואדירה שלכל אחד בה יש את המקום שלו.
החלטנו אחרי הטרק הזה לא להתפצל מיד ויצאנו בהרכב טיפה מצומצם יותר לטרק הרפסודות! שאפשר לקרוא עליו בפוסט הבא!!
תודה לכל האנשים שתרמו לחוויה הכיפית והמדהימה הזו!


מנדוזה - איזור היין

מנדוזה היא עיר בצפון ארגנטינה השוכנת בלב עמק יחסית מדברי והיא מפורסמת בעיקר בשל היקבים המדהימים שיש בסביבתה.
מלבד זאת היא גם נקודת היציאה לטיפוס רציני להר הכי גבוה ביבשת - האקונקגואה שמתנשא ל6992 מטרים.
בילינו כמה ימים במנדוזה, ביום השני יצאנו לטיול אופניים בסביבת היקבים- הגענו בצהריים, שכרנו אופניים מבחור נחמד בשם מר הוגו ויצאנו לדרך.
תחנה ראשונה במבשלת בירה טעימה שהגענו אליה בדיוק בשעה השמחה- 1+1! אולי הבירות הכי טעימות ששתינו בארגנטינה שאכן גרמו לנסיעה באופניים לשאר היקבים להיות טיפה קשה יותר, התחנה הבאה הייתה יקב מפואר עם סיפור דרך של משפחה איטלקית שהגיעה לארגנטינה והקימה את היקב במו ידיה.
עשינו טעימות יין מכמה סוגים עם קינוחים ומשם האופניים כבר קצת התנדנדו מצד לצד. אומנם מספר היקבים עוד היה רב מכאן אבל הראש כבר הסתובב אז הסתפקנו בעוד כוס יין אחת ביקב ממול ונסיעה שמחה חזרה למר הוגו שחיכה לנו עם מיץ אננס קר וטעים.
היה לנו מזל במנדוזה והגענו במקרה בדיוק לפסטיבל יין הגדול שלהם. באותו ערב יצאנו לרחובות לתהלוכות רבות כשלרוב זורקים על האנשים ברחוב גפנים ומיצים עם הופעות וזיקוקים שלא מביישים אף יום עצמאות בארץ.
הייתה חוויה מגניבה.
ממנדוזה המשכנו לסאלטה, על מנת להתארגן על המסכמכים הדרושים לויזה לבוליביה.