יומיים לפני היציאה לטרק הגענו לפוקון בידיעה שהר הגעש ¨הויאריקה¨ שבזכותו פוקון מפורסמת (שעליו אבא של מאיה טיפס לפני שלושים שנה בלי מדריך בלי ציוד וגם בלי לשלם) סגור לטיפוס כי הוא מעשן. (פעילות וולקנית מתרחשת במעמקי ההר. הגענו לעיר ואכן ראינו את ההר במלוא תפארתו מעשן (ואפילו שמענו אזעקות בעיר שהקפיצו אותנו במחשבה שהוא יתפרץ אך אלו היו אזעקות של שריפה). החלטנו בינתיים לצאת לטרק של שלושה ימים שנקרא סובב ויאריקה עם תקווה קטנה בלב שכשנחזור יספרו לנו בשמחה והתרגשות שהוא נפתח ואנחנו עולים עליו (חזרנו והוא לא נפתח). היום הראשון לטרק היה מטורף, עלייה של שלוש שעות לנוף מהפנט של 7 הרי געש שזיהינו. ביניהם כמובן הויאריקה אבל גם לנין, (הגבוה ביותר שחציו בארגנטינה וחצי בצ'ילה) קוטרופלין ועוד. היום הראשון היה ארוך הליכה של יותר מ10 שעות ודרך די יבשה מבחינת נחלים זורמים. אחרי כמה שעות מצאנו את עצמנו כמעט בלי מים והנקודת מילוי שהפקח סימן לנו על המפה פשוט לא הייתה קיימת. המשכנו ללכת בלית בררה ובדרך פגשנו זוג אמריקאי מבוגר מקליפורניה שהגבר לבש חולצה של הבית על האגם- המקום הנפלא שהתארחנו בו בברילוצ'ה. דיברנו קצת ומסתבר שהוא חבר של המקים של הבית על האגם. גם להם לא היה מים אז המשכנו יחדיו ומרחוק זיהינו מפל מים קטן ואכן בעקבתיו היו מים זורמים. היינו מאושרים ושתינו כתאוות נפשנו מים קרים מטוהרים היטב ע¨י הסלע הוולקני מסביבנו. חלקנו ארוחת צהריים עם הזוג האמריקאי והמשכנו בשביל. מסביבנו בדרך היו שלוגיות (שלוליות שלג) בכל פינה אך השמש קופחת מעלינו. חניון הלילה שלנו ישב על הלגונה וישר כשהגענו (בלי למצמץ בכלל) מאיה קפצה פנימה. פגשנו בחניון במקרה שני גיאולוגים! לאחר שכל היום התפאלנו ודיברנו על איך כל המקום הזה הוא פארק וולקני אדיר! כמובן שהצפנו אותם בשאלות על הרי הגעש שבסביבה, על הויאריקה המעשנת. (לדבריהם זה רק עניין של זמן עד שהיא תתפרץ) אך הם מיהרו להכין לעצמם ארוחת ערב וכבר איבדנו אותם. במהלך הלילה אייל נהיה חולה, התהפך כל הלילה, קיבל חום, כאב גרון, לקח כדור ובקיצור הפריע למאיה לישון! בבוקר הבנו שאין ממש בררה אלא להמשיך ללכת. היום השני היה הרבה פחות קשה מהראשון אך עם החולי של אייל הקושי התעצם. בכל אופן הנופים היו פשוט משוגעים; בהתחלה עברנו בשדות לבה (לא לבה אמיתית-אמנם רק שדות בזלת-אך הצורה שלהם נראת כמו קילוח שזה עתה התפרץ). ראינו גם נקודת מפגש בין קרחון ללבה. בהמשך הלכנו בנוף שנראה כמעט מדברי בקושי צמחייה דיונות שחורות ורק שלוגיות מעטרות את הדרך פה ושם. הוולקנים ביצבצו להם מכל פינה וראינו שעדיין הויאריקה בקושי מעשנת. הנוף הבזלתי מצד אחד מאוד הזכיר לנו את הגולן ומצד שתי הדיונות והדרך שנפרשת לפנינו ללא שום עצים שיפריעו הזכיר לנו את המדבר והרגשנו את כוח הטבע המדהים שסובב אותנו. צלחנו את היום עם החולי של אייל עם הרבה מנוחות וחיזוקי שוקולד עד שלבסוף הגענו לחניון הלילה כשאייל גמור לחלוטין. מאיה נכנסה שוב ישר ללגונה להתרעננות כל כך נעימה ששווה את הקור של העשר שניות האלו. מאיה הכינה לאייל מרק עדשים ועגבניות טעים של שטח וביום למחרת אייל קם כמעט כמו חדש (יש שיאמרו שזה בזכות מאיה שטיפלה בו לאורך כל היום). את הטרק דירגנו שני הכי יפה אחרי מעבר הרוחות. הנוף המדברי הפתוח כשכל השביל פרוש לפנינו והפעילות הגיאולוגית המשוגעת שהתבטאה כל הזמן מסביבנו ודיברה אלינו. כל זה עם הרי הגעש שצצו לנו מכל זווית והמים שאפשר לשתות ישר מהאדמה כבשו אותנו.
כאשר חזרנו לפוקון סיפרו לנו שהויאריקה מאד פעיל לאחרונה וניתן לראות אותו בערב מפיץ אור כתום. בערב יצאנו החוצה לצפות במחזה הזה, מה שראינו היה שונה לגמרי. הר הגעש ירק לבה כתומה החוצה בשיהוקים גדולים. מחזה מרהיב ביופיו. לאחר מכן גם הסתבר לנו שעיירה השוכנת מצידו השני כנראה הייתה בסכנה ואפילו אולי פינו אותה. בכל מקרה זכינו לאירוע של פעם-פעמיים בחיים.
יומיים לאחר הגעתנו לברילוצ׳ה עזבנו את עיר השוקולד והסטייקים (בהבטחה לחזור ולטעום), לכיוון ההרים- לטייל בטבע הסובב את ברילוצ׳ה. הטרק מתחיל בתחתית אתר הסקי של ברילוצ׳ה- "קתדרל"- אתר הסקי הכי גדול באמריקה הדרומית שכמובן בשיא הקיץ עכשיו סגור. עלינו ביער כל הדרך עד שהגענו לגובה מסוים שממנו ראינו את הפס שאליו פנינו מועדות. מרחוק ראינו משהו זוהר בכתום על המצוק וכשהתקרבנו עם המצלמה מאיה אמרה לאייל, נראה לי שזה אוהל! ככל שהתקרבנו ראינו עוד ועוד אוהלים על מה שנראה מרחוק כמצוק תלול ומפחיד. הרפוחיו ואזור הקמפינג נמצא על הפס עצמו כך שמצד אחד אפשר לראות את הואדי העצום שממנו הגענו ואם מסתובבים 180 מעלות רואים לגונה יפיפייה ואת ההרים שמחר נטפס לעברם. הרפוחיו הראשון הזה נקרא Frey ואחת האטרקציות הגדולות כאן היא טיפוס. ראינו המון אנשים מגיעים ללילה או שניים עם ציוד טיפוס : חבלים, רתמות ועוד, ונשארים בסביבה כדי לטפס. באותוהערב ראינו מרחוק שלישייה מטפסת על הר בזווית חדה מאד כשהם נעזרים בסדק בבולדר. ביום השני טיפסנו וטיפסנו עד לגונה קטנה ויפה אך משם העליה רק נמשכה, אך התצפית משם הייתה שווה את זה. ראינו ממנה את כל מה שמאיה זכתה לראות מהמטוס לפני הצניחה חופשית. קרחון יפה נח לו בין העננים, רכס הרים מולנו שעוד נזכה לעלות גם אותו בהמשך היום. ירדנו מהתצפית הזאת למטה בירידה לא נגמרת ופגשנו בדרך שני מטיילים שנפגשו בפטגוניה ומטיילים יחדיו מאז- האחד רוסי והשני אמריקאי! שוחחנו איתם בדרך למטה ובערב הקמנו ליד מחנה ועשינו ארוחת ערב ביחד תוך דיבורים על המדינות השונות רוסיה, ארצות הברית וישראל וגם סתם דיבורים על טיולים פה ובכלל בעולם. טרק מדהים וכיפי שבסופו חזרנו למה שהרגיש כמו בית ב״בית על האגם״ ואחרי הטרק יכולנו באמת להתפנק על השוקולד והסטייקים שיש לברילוצ׳ה להציע לנו!
